התקבל ערר הסנגוריה נגד החלטת בימ"ש להורות על מעצרו של העורר עד תום ההליכים

ערר הסנגוריה נגד החלטת בימ"ש קמא להורות על מעצרו של העורר עד תום ההליכים.

העורר מואשם בהחזקת אקדח החל מספטמבר 2007 ועד מעצרו.

העורר ואחיו, המנהלים משרדי חלפנות בחווארה וברמאללה, נעצרו במקביל בחשד לביצוע שירות עבור התאחדות בלתי מותרת. החקירה בעניין זה לא העלתה ראיות מספיקות להעמדה לדין, אולם, במהלכה הסתבר כי השניים מחזיקים אקדחים, כל אחד במשרדו.

נגד השניים הוגשו כתבי אישום והם נעצרו עד תום ההליכים. אלא שבעניין האח, קיבל בימ"ש זה את ערר הסנגוריה והורה על שחרור בתנאים (ראה ע"מ 1837/08 עודה נ' התוב"ץ).

על רקע קביעה זו הוגש הערר הנוכחי, במסגרתו טוען הסנגור כי נסיבות החזקת האקדח במקרה זה קלות מאלה של ההחזקה על ידי האח. לאור האמור ולאור הנסיבות הכלליות של החזקת הנשק שהגיע לידי העורר כירושה מאביו, סבור הסנגור שיש לקבוע שהעורר אינו מציב סכנה לביטחון האזור. על כן, מבקש הסנגור כי אורה על שחרור.

התביעה הצבאית מתנגדת לערר בהפנותה לעובדה כי, בניגוד לאח שהסגיר את הנשק מיד, העורר שבפנינו התכחש תחילה להחזקת הנשק, ובהמשך אף ניסה להעלימו. כן טוענת התביעה, אם כי באופן מסויג, כי בעניינו של האח הוצא רישיון מטעם הרשות הפלסטינית, רישיון שהעורר לא החזיק כדוגמתו.

עם תום העיון בראיות ושמיעת טיעוני הצדדים, הגעתי למסקנה כי עניינם של שני האחים דומה עד מאוד, כאשר ניתן למצוא נסיבות העשויות ללמד על היעדר מסוכנות בשני המקרים. יש לזכור כי שני האקדחים הוסגרו בסופו של דבר על ידי הנאשמים, וכי שניהם ניהלו אורח חיים נורמטיבי טרם נעצרו בפרשה הנוכחית. אין גם ספק כי החזקת האקדח נועדה להגנה עצמית על רקע עבודתם של השניים. אשר על כן, לא מצאתי ליצור הבחנה כה דיכוטומית בין השניים, ודעתי הינה כי מששוחרר האח, יש להורות גם על שחרור העורר, בתנאים שיבטיחו התייצבותו.

לנוכח האמור, הנני מקבל את ערר הסנגוריה ומורה על שחרור העורר בתנאים הבאים:

א.      הפקדת 30,000 ש"ח. בסכום זה יכללו 14,505 ש"ח שנתפסו על ידי משטרת ישראל אצל העורר.

ב.      התייצבות לדיונים הבאים שייקבעו בעניינו. 

ניתנה היום, 24 במרץ 2008, י"ז באדר ב' התשס"ח, בנוכחות העורר, ב"כ והתוב"ץ.

המשנה לנשיא

רמ"שית: ער התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: